"יחסי חוץ" והתורה

בשיעורים האחרונים הארכנו מאוד לדון באספקטים שונים של התרבות המערבית והשפעתם עלינו, מתוך דגש של השונה ביננו לבין התרבות השלטת ומקורה הנוצרי. בשיעור זה ברצוני להעלות את השאלה לגבי עצם היחס לתרבות זו, אמונותיה ודרכי החיים הנגזרים ממנה. האם באמת ההבדל ביננו לבין התרבות המערבית הוא כה גדול עד שאין מקום לקבל דבר מהתרבות השלטת בעולם? האם דרך הלימוד צריכה להיות רק בפן השלילי (כלומר: ללמוד מהם איך לא נכון להתנהג)? מה מקומה של תרבות זו בהתפתחות העולם והאם היא תורמת משהו לכיוון זה?
בשלב ראשון יש לבחון את התרומה של התרבות המערבית לעקרונות הדתיים שאנו מאמינים בהם. כאשר אני מתלבט בנושא זה אני תמיד נזכר בחוויה מאוד מעניינת שהיתה לי לפני שנים, נסעתי אז באוטובוס בדרכי לבסיס הצבאי בו שרתתי ובדרך עברנו ליד "טקס" השחרור של השיח יאסין (הוא שוחרר מהכלא והתקבל בכבוד מלכים על ידי בני עמו), כבעל דעות מוצקות בתחום הפוליטי הבעתי את דעתי על השחרור בפני שכני לספסל. ואז, מאחור, פנה אלי אדם שישב שם ואמר: "עדיף לשחרר רוצחים מהכלא, מאשר להתיר לאבא למכור את הבת שלו לאמה, כמו שהתורה שלכם מתירה...". לא ניכנס כאן לתשובה שהשבתי ולדיון שהתפתח סביבה, אולם נקודה אחת חשובה יש בכל זאת בדברים שאותו אדם אמר- העובדה היא כי האדם המודרני אינו יכול לקבל ולעכל את עניין העבדות (עבדות במובן מסויים בלבד, ועוד נקדיש לנושא ה"עבדות המודרני" סדרת שיעורים בהמשך הקורס, בעז"ה). עצם המושג של עבדות נמחק מן העולם בגרסתו המפלצתית שהיתה קיימת במשך אלפי שנים. האם אין כאן תצוגה מרשימה של הטוב שבחשיבה המודרנית? האם יכול היה העולם לקבל את השחרור מהעבדות אילו לא היתה הנצרות מפיצה רעיונות של אחווה ואהבה לכל?


נחזור אם כן לעניין- האם יש בעולם המודרני יתרונות שנגזרו מהאמונות השונות הקיימות בו שאותם יכולה היהדות לקבל, או לא?

כבר הזכרנו בעבר שאחד היסודות החשובים בתפיסת העולם של היהדות היא העובדה שהעולם מתקדם כל הזמן, העולם התחיל מדרגה גבוהה, נפל ממדרגתו בשל חטא האדם הראשון ומאז הוא שואף לחזור למדרגה גבוהה ומיוחדת זו. שלב אחרי שלב וצעד אחרי צעד אנחנו מתקדמים במעלה הדרך הזו עד לגאולה השלימה. הבעיה היא שמדובר על דרך חלקלקה מאוד וקשה לצעידה. פעמים רבות אנו מחליקים חזרה או נופלים כברת דרך, אולם תמיד, תמיד, העולם מתקדם אל היעד- ובסופו של דבר יגיע אליו.

המדרגה אליה נפל העולם בחטא האדם הראשון היא מדרגה נמוכה מאוד, במקום לקבל חלק גדול מהעבודה כמתת חינם ולהתחיל מגבוה, האדם נאלץ לעשות את העבודה לבד, לעבור תקופות של חושך אנושי נורא, של יצרים אפלים ומלחמות נוראיות שהרסו כל חלקה טובה בנפשו העדינה. עבודה זרה, עבדות, גילויי עריות כדרך חיים- הם רק חלק מהחושך ומהזוהמה שהאדם נאלץ להשתחרר מהם לאיטו. הדרך איננה קלה, תמיד ימצאו הנפילות ותמיד ימצאו כאלה שיורידו את העולם ממקומו במקום לקדם אותו... אולם האדם משתחרר לאיטו מקללת האנושות ומתחיל ללבוש פנים חדשות, נקיות יותר. היהדות התמודדה בכל אחד מהשלבים עם בעיות האנושות, והציבה, בתחילת הדרך, שאיפות גבוהות בפני האדם. מסופר על הרב קוק שכאשר הוא נפגש עם הנציב העליון הבריטי בארץ ישראל בנושא הכותל המערבי, הוא אמר לו: "עוד כאשר אבותיך טיפסו על העצים בבריטניה כבר חיבר אבי אבותינו שלנו, דוד המלך, את ספר התהילים!" ואכן, כאשר מתבוננים בבקשות שהציבה התורה בפני מאמיניה

בשלבים שבהם האנושות היתה שקועה בזוהמה, קשה להבין את עוצמתם של אלו ששמרו על דרך התורה מול עולם פחות בדרגה.
מול עולם שקוע בעבדות קשה, הנוטלת מהאדם את כל אשר לו, הציבה היהדות דרישות של נתינה לעבד, שחרור אחרי שש שנים, תנאים סוציאליים ואפילו מענק פיטורים!!! מול עולם שבו עשו המלכים ככל העולה על רוחם, החל מנטילת כל רכושו של אדם, עבור דרך נטילת נשים מתחת יד בעליהן וכלה בהשמדת עמים שלמים מציבה התורה דרך שדורשת מהמלך הסתפקות במועט ("לא ירבה לו נשים", "לא ירבה לו סוסים" וכו') מציבה לו תנאים קשים ("וכתב לו ספר תורה") ומסדירה גם ענייני המשפט בממלכתו. וכן הלאה, התורה מציבה מצוות שבזמן שהן ניתנו לעולם הם היו "מנותקות" מהמתרחש בו ומעוצמת הירידה של האנושות. מאז, העולם מתקדם, צעד אחר צעד, ומשתחרר מכבלי החטא במושגים רבים... ולעיתים האדם מגיע לשאיפות שאותן הציבה התורה לפני שנים רבות. האדם משתחרר לאיטו ממושג העבדות, משכלל את אופיים של שליטים ואז לעיתים נראה שהתורה "מפגרת" אחרי ההתפתחות. הבעיה היא שלעיתים קרובות העולם אינו חש כמה הכרת טובה ותודה הוא צריך לחוש כלפי המושגים התורניים ששכללו אותו. אומר על זה הרב קוק: "לעיתים קמים צדיקים בחצות לילה, בוכים על גלות השכינה ומקרבים את העולם לגאולתו, ואותם אנשים הישנים על מיטתם אף אינם חשים כמה הם נעשו טובים בזכות אותו צדיק... הם אפילו לא יודעים שאותו צדיק קם בחצות לילה" (הציטוט אינו מדוייק ואינו מופיע בדברי הרב קוק בשום מקום, מדובר על אינטרפציה אישית שלי על דברי הרב קוק בכמה מקומות).

אחת הדוגמאות הטובות שאני מכיר לגבי עניין זה היא חטא דוד ובת שבע. היום מאוד מקובל לבוא בטרוניות אל דוד על מעשה בת שבע ולנתח אותו מכמה כיוונים. מבלי להיכנס למקרה עצמו ולהבנתו, חשוב רק לזכור שמקרה זה קרה בתקופה שבה מלכים עשו ככל העולה על רוחם (והכוונה ככל העולה על רוחם כפשוטו, כולל הכול). מאות שנים לאחר מכן נוטל אחשוורוש מאות ואלפי נשים מכל רחבי ממלכתו ואחרי לילה אחד משלח אותן לאלמנות חיות כל ימיהן. ואין פוצה פה ומצפצף. על רקע זה צריך להבין עד כמה נעלה הנביא הבא אל דוד בטענה בעניין בת שבע. כמה אומץ לב היה צריך הוא וכמה גדלות נפש היה צריך דוד כדי להכיר בחטאו ולשוב בתשובה. בהרבה מובנים מדובר על פלא ממש- היכולת לבוא כלפי מלך בטענות על חטא, בזמנים שבהם מלכים החשיבו עצמם לאלים ממש. היום, כאשר אנו מעיינים בעניים מודרניות בחטא, אנו מוצאים אותו למזעזע (ואכן, יש כאן חטא בעייתי), אולם עצם זה שאנו רואים בדבר חטא- עצם עובדה זו נובעת מהתורה עצמה ומההתייחסות שהיא השרישה בעולם לחטאים כאלה.

מכיוון שמדובר בהתקדמות גלובלית של העולם, שלב אחרי שלב, ומדובר על התקדמות שאיננה ישירה בהכרח- בהחלט יתכן ולעיתים גילוי של כוח מסויים באנושות יהיה על ידי קבוצות אחרות. ההתקדמות היא רוחנית ונובעת מכוחה של תורה, אולם היא באה לידי ביטוי חיצוני ע"י עם זה או אחר או על ידי אדם זה או אחר. הקב"ה ברא את העולם בצורה מגוונת, עם הרבה עמים, אנשים וקבוצות ובכל עם שתל כוח מסויים ויכולת משלו להשתלב בעולם ולתרום לו... היפנים הם עם המסוגל להמציא ולפתח שפע גדול של מוצרים לטובת האנושות, הגרמנים יודעים לעבוד באמינות, האמריקאים עובדים בגדול וכו' וכו'. כל עם עִם מאפייניו המיוחדים (יש כמובן גם עמים עם מאפיינים מיוחדים שליליים ורעים) ועם תרומתו הייחודית לפיתוח העולם. התפקיד של עם ישראל הוא לאחד את הכוחות, להיות "ממלכת כוהנים ועם קדוש" שיהווה לעמים מגדלור של קדושה ואור רוחני ויעזור לאנושות לעבור את משבריה. בדיוק כמו שתפקידם של הכוהנים בעם ישראל לעזור לעם ישראל לעבוד את ה' ולהתחבר לבית המקדש, כך תפקידם של ישראל במסגרת האומות הוא להיות הקצה הרוחני/נפשי של האנושות ולהוות גורם מאחד לכוחות השונים סביב הנקודה המרכזית. כשם שאדם פרטי צומח לאט לאט ומתקדם מילדותו אל בגרותו, כך העולם כולו צועד מהחושך והבערות אל האור של הגאולה, צעידה איטית עד כדי ייסורים, אולם צעידה ללא הפסקה... עם ישראל קיבל את התפקיד הרוחני של העולם והוא גם מהווה מעין "תמצית" של קצת מהטוב שבכל עם ועם.

בדיוק כמו בכל שבקבוצה אנושית קטנה כולם מרוויחים אם יש מגוון רחב של דעות וכישרונות ובדיוק כמו שלא כל אחד מאיתנו טוב בכל, אלא בתחומים הפרטיים שלו, כך גם בעולם הגדול, לכל קבוצה אנושית ולכל עם דרך שאותה הוא צריך לגלות בחיים ולתרום לעולם. וכמו שבכל קבוצה יש תמיד את מי שמוביל ומנחה, מי שמראה את הדרך ולקוח על עצמו את האחריות- כך גם בעולם יש את עם ישראל שתפקידו להוליך את הדרך האלוקית של האנושות.

נובעות מכל מה שאמרנו למעלה מספר נקודות מרכזיות: העולם מתקדם כל הזמן וחשוב לזכור שמדובר כאן על תהליך ארוך ומייגע (התהליך הוא גם מסובך, כי יש תחומים שבהם העולם צועד לאחור), וחשוב לא פחות לזכור מהיכן הכול התחיל ואת עוצמת הדרישות שהציבה התורה בתחילת דרכו של העולם. לעיתים בהחלט יתכן וההתקדמות תבוא לידי ביטוי מעשי על ידי עם אחר או קבוצות אחרות, וודאי בתחומים שבהם יש לעמים אחרים כישרונות גדולים או נטייה טבעית חיובית.

כאשר אנו באים לבחון ערך מסויים מהעולם החיצון ולהתרשם ממנו חשוב לבדוק מהו הערך, מהיכן הוא נובע ומה מידת התאמתו לשאיפות ולערכים האמיתיים שבהם אנו מאמינים. הכישרונות בעולם מפוזרים בקרב חלקים רבים ממנו ותפקידנו למצות את הטוב שבכולם, לעבד את הכול אצלנו ובסופו של דבר ליצור דרך אמיתית ורוחנית מבליל הכוחות. ולהוביל את העולם למטרתו האמיתית.
יש תחום אחד שבו אין אנו יכולים לקבל מהעמים האחרים- כבר אמרו חז"ל, "חוכמה בגויים תאמין תורה בגויים אל תאמין", התחום הרוחני, התחום של ההתגלות האלוקית והורדתם של עולמות רוחניים לעולם הזה הוא תחום בלעדי של עם ישראל. זה התחום שבו אנו משפיעים ולא מושפעים, שבו אנו, בזכות הנבואה, מתחברים למקור עצמו ושואבים ממנו את אמונותינו... כאן אין לנו צורך בכוחות חיצוניים ובקבלה וכאן, ברוב המקרים, הלימוד מהאמונות האחרות הוא על דרך השלילה- מה אסור לעשות ואיך לא להאמין. "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", המהווה את נקודת השיא והאיחוד של העולם סביב הערך הרוחני.